חוקיות ההתיישבות

מדיני יולי 24, 2016

הדבר הראשון שעשיתי כשנכנסתי למשרד החוץ היה לדאוג להכנתו והפצתו של מסמך חוקיות ההתיישבות.

לאחר שנים שבהן התעלמו מהזכויות שלנו בשטח, נכתב והופץ לשגרירויות ישראל בעולם מסמך שמפרט לא רק את הזכות התנ"כית שלנו על הארץ, אלא גם את הזכות המשפטית:

ההתיישבות היהודית ביהודה ושומרון – הזכות והמשפט הבינלאומי

הזכות ההיסטורית

ההתיישבות היהודית ביהודה ושומרון (הגדה המערבית) היא בת אלפי שנים. יהודה ושומרון – שבתוכם גם ירושלים, חברון ובית אל, הם ערש הגידול של העם היהודי. בהם מצויים נופי התנ"ך ומהם יונק העם היהודי את חיותו וזכותו לחזור לארצו. זאת לאחר שגורש, נושל, דוכא ונטבח במשך אלפיים שנה.

הישוב היהודי בארץ ישראל, לא פסק מעולם, למרות שנפגע קשות כבר מימי הרומאים. ישובים יהודים כמו אלו שבחברון וירושלים העתיקה, התקיימו במשך מאות שנים גם תחת השלטון העות'מני, בעוד שישובים כגון נווה יעקב, צפונית לירושלים, וגוש עציון שמדרום לירושלים, והישובים שמצפון לים המלח, הוקמו תחת הממשל הבריטי המנדטורי לפני הקמת מדינת ישראל.

רבים מהישובים הישראלים הקיימים הוקמו מחדש באתרים בהם שכנו ישובים יהודים כבר מתקופת התנ"ך. במקומות הללו פרחה והתפתחה התרבות והלאומיות היהודית, בהם שלטה ממלכת דוד והחשמונאים. ממקומות אלו נעקרו התושבים היהודים היהודים בכח ובאלימות. חלק מהקהילות היהודיות הותקפו, נטבחו וגורשו בכוח ע"י פורעים וצבאות ערביים, כפי שאירע לקהילה היהודית העתיקה של חברון בשנת 1929.

במשך למעלה מאלף שנה, הממשל היחיד שאסר על התיישבות יהודית באזורים אלה היה הממשל הירדני הכובש, אשר במשך 19 שנות שלטונו (1948-1967) הכריז על מכירת אדמה ליהודים כעבירה שדינה עונש מוות.

זכות העם היהודי ביהודה ושומרון וארץ ישראל לפי המשפט הבינלאומי

זכות העם היהודי בארצו, כולל בשטחי יהודה ושומרון, הוכרה כבר בהצהרת בלפור ב-1917, הכרה שאומצה בוועידת סן רמו בשנת 1920 ובכתב המנדט שניתן לבריטניה ב-1922 על ידי חבר הלאומים. ארץ ישראל ניתנה לבריטניה כמנדט להקמת בית לאומי לעם היהודי, ובו תוקם התיישבות יהודית.

כך למשל, כתב המנדאט שניתן לבריטניה הכיר "בזיקה ההיסטורית של העם היהודי עם פלשתינה" ו-"בבסיס לייסוד מחדש של ביתם הלאומי", וכן קבע באופן ספציפי בסעיף 6 כי:

"הממשל בפלשתינה, תוך שיבטיח כי זכויותיהם ומעמדם של מגזרים אחרים באוכלוסייה לא ייפגעו, יסייע להגירה יהודית תחת תנאים מתאימים ויעודד, בשיתוף פעולה עם הסוכנות היהודית אשר הוזכרה בסעיף 4, התיישבות צפופה של יהודים על האדמה, לרבות אדמות מדינה שאינן נדרשות לשימוש ציבורי."

גבולות המנדאט שניתן לבריטניה לשם השבת העם היהודי לארצו והתיישבותו על אדמתו, כללו את שטחי מדינת ישראל הנוכחיים, את יהודה ושומרון, את תחומי מדינת ירדן והחלק הדרומי של לבנון, עד נהר הליטני.

למרות שממשלת בריטניה קרעה את עבר הירדן משטח המנדאט והקימה את מדינת ירדן, גם ארגון האומות המאוחדות אימץ, במגילת האו"ם מ- 1945, את ההכרה של חבר הלאומים ביישובו של העם היהודי בארצו, לרבות יהודה ושומרון. אימוץ זה עוגן בסעיף 80 למגילת האו"ם.

החלטת האו"ם מנובמבר 1947 בדבר תוכנית החלוקה נדחתה על ידי כל מדינות ערב והתושבים הערביים של הארץ, יחד עם צבאות ערביים, פתחו במלחמה להשמדת הישוב היהודי בישראל. הכיבוש של מדינת ירדן בשטחי יהודה ושומרון לא הוכר מעולם על ידי המוסדות הבינלאומיים ואף על ידי כל מדינות העולם, למעט שתיים. שלטון זה הסתיים בשנת 1967 ובשנת 1988 הצהירה ירדן כי אין לה עוד כל תביעה על שטחי יהודה ושומרון (הגדה המערבית).

מעולם לא היתה קיימת מדינה פלשתינית, לא ביהודה ושומרון ולא בכל שטח אחר. ב-1967 ישראל שיחררה את שטחי יהודה ושומרון מכיבוש ירדני בלתי חוקי, כאמור.

לפיכך, גם מבחינת החוק הבינלאומי, הגורם היחידי שיש לו זכות לטעון לבעלות על שטחי יהודה ושומרון הוא העם היהודי, באמצעות נציגתו – מדינת ישראל.

המשפט ההומניטרי הבינ"ל ביהודה ושומרון ובעזה

ברור, לאור האמור, שההוראות הקיימות במשפט הבינלאומי, לגבי המותר והאסור למדינה שכבשה שטח משטחה הריבוני של מדינה אחרת, לא תקפות לגבי שטחי יהודה ושומרון. שטחי יו"ש, כמו כל שטחי ארץ ישראל, לא נכבשו ממדינה או גורם לגיטימי ומוכר כלשהו.

לפיכך, לפי כל גישה שהיא של המשפט הבינלאומי, לא ניתן לטעון ששלטונה של ישראל ביהודה ושומרון הוא שלטון כיבוש. מכאן גם לא ניתן לטעון שחלים על שטח זה כללים ואמנות, כמו אמנת ז'נבה הרביעית, אשר נוגעים להתנהגות מדינה כובשת בשטח שנכבש ממדינה אחרת, מדינה שהחזיקה בו באופן חוקי.

המשפט ההומניטרי הבינ"ל (IHL) וחוקי סכסוכים מזוינים (LOAC) אוסרים על העברת חלקים מתוך אוכלוסייתה של מדינה לשטחה של מדינה אחרת, שנכבש כתוצאה משימוש בכוח מזוין. עקרון זה, המשתקף בסעיף 49(6) של אמנת ג'נבה הרביעית (1949), נוסח מיד בתום מלחמת העולם השנייה כתגובה למאורעות ספציפיים שהתרחשו באותה מלחמה.

כפי שמעידה הפרשנות המוסכמת של הצלב האדום הבינלאומי ביחס לוועידה, עקרון זה נועד להגן על אוכלוסייה מקומית מפני גירוש, לרבות איום על קיומה הלאומי הנפרד, כפי שאירע במסגרת העתקה בכוח של אוכלוסיות בצ'כוסלובקיה, פולין והונגריה לפני ובמשך המלחמה.

כאמור, אמנת ג'נבה הרביעית אינה תקפה בשטחי יהודה ושומרון (הגדה המערבית), אבל גם לו היתה תקפה, כאשר יהודים מתיישבים מחדש במולדתם העתיקה, בעיקר כאשר הדבר לא מתבצע אגב גירוש האוכלוסיה הפלשתינית, אין בכך כדי להחשב כהעברה בכוח של אוכלוסיות שסעיף 49(6) עוסק בה.

כפי שכתב פרופסור יוג'ין רוסטו, לשעבר תת מזכיר המדינה האמריקאי לעניינים מדיניים: "הזכות היהודית להתיישב באזור זהה בכל מובן לזכות האוכלוסייה המקומית להתגורר שם" (AJIL, 1990, vol. 84, p.72). אין לראות בקביעות בסעיף 49(6) ביחס להעברה בכוח של אוכלוסיות לשטח ריבוני כבוש כאוסרות את החזרה מרצון של אנשים לעיירות ולכפרים שמתוכם הם, או אבותיהם, גורשו. כמו כן, אין בהן כדי לאסור על תנועה של אנשים לאדמה שלא הייתה תחת ריבונות לגיטימית של אף מדינה ושאינה בבעלות פרטית".

בהקשר זה, יש לציין כי הישובים היהודיים ביהודה ושומרון (הגדה המערבית) הוקמו רק לאחר תהליך בחינה מקיף, תחת פיקוחו של בית המשפט העליון הישראלי, וכפוף לזכות הערעור, הליך שנועד למנוע הקמה בלתי חוקית של ישובים.

בדיוק כפי שישובים יהודים ביהודה ושומרון אינם מפרים את סעיף 49(6) באמנת ג'נבה הרביעית, הם אינם מהווים "הפרה חמורה" של אמנת ג'נבה הרביעית או "פשעי מלחמה", כפי שנטען ע"י גורמים מסוימים. כל קביעה שכזו במסמך בינלאומי כלשהוא נובעת מהרוב האוטומטי שיש למדינות ומשטרים עוינים למדינת ישראל בגופים בינלאומיים שונים, לרבות האו"ם. רוב שמורכב ממדינות דיקטטוריות ומדכאות רבות, ואשר בעבר כבר הביא להחלטות אבסורדיות ותלושות, כמו הקביעה שהציונות היא גזענות.

לעם היהודי, כאמור, ישנה תביעה לגיטימית לשטחי ארץ ישראל לרבות יהודה ושומרון. אולם למצער, מבחינה משפטית, יש לראות ביהודה ושומרון ("הגדה המערבית") שטח שקיימות לגביו תביעות מתחרות, שאותן יש ליישב במשא ומתן לשלום, כפי שהדגישה מדינת ישראל שוב ושוב.

הסכמים ישראליים-פלסטיניים

גם ההסכמים הבילטרליים שנחתמו בין ישראל לאש"ף, מתוקפם הוקמה הרשות הפלשתינית, אינם כוללים איסור כלשהו על בנייה או הרחבה של ישובים. נהפוך הוא, מצוין בהם מפורשות כי סוגיית ההתנחלויות שמורה למשא ומתן על הסדר הקבע, מה שמשקף את הבנת שני הצדדים שזו סוגיה שאותה ניתן ליישב רק לצד סוגיות קבע אחרות כגון גבולות וביטחון. ואכן, הצדדים הסכימו מפורשות – בהסכם הביניים משנת 1995 – כי הרשות הפלסטינית לא תחזיק בסמכות שיפוטית או שליטה על התנחלויות או ישראלים וכי ההתנחלויות נתונות לסמכות השיפוטית הבלעדית של ישראל עד להגעה להסכם קבע.

הטענה כאילו האיסור על נקיטת צעדים חד צדדיים לשינוי הסטאטוס קוו, הכלול בהסכם הביניים (סעיף 31(7)), אוסר על התיישבות יהודית, משוללת יסוד. איסור זה נועד למנוע מהצדדים מלנקוט בצעדים שנועדו לשנות את הסטאטוס המשפטי של השטח, עד לסיכום המשא ומתן על הסדר הקבע.

דווקא הרשות הפלשתינית היא שהיפרה את ההתחייבות הזו, כמו גם התחייבויות נוספות, כאשר פנתה לאו"ם ולגופים בינלאומיים לגבי מעמד השטח.

בד בבד, לו סעיף זה היה חל על פעולות בנייה והתיישבות הרי שהוא היה מוביל לפרשנות לפיה לכל אחד מהצדדים אסור לבנות בתים בקהילותיו, עד לסיום המשא ומתן על הסדר הקבע.

מסקנות עיקריות:

ניסיונות להציג התיישבות יהודית ביהודה ושומרון (בגדה המערבית) כבלתי חוקית וכ-"קולוניאלית" מתעלמים ממורכבות הסוגיה, מההיסטוריה של הארץ ומהנסיבות המשפטיות הייחודיות של המקרה.

קהילות יהודיות קיימות בשטחים אלה מקדמת דנא ומבטאות קשר עמוק בין העם היהודי לארץ שמהווה את ערש הציביליזציה שלו, כפי שהוכר ע"י מנדאט חבר הלאומים על פלשתינה, ושממנה הם, או אבותיהם, גורשו בכוח.

האיסור באמנת ג'נבה הרביעית על העברה בכוח של אזרחים לשטח של מדינה כבושה לא נועד להתייחס לנסיבות התיישבות יהודית וולונטרית בגדה המערבית על שטח שמוחזק באופן לגיטימי ושלא השתייך לאף ריבון חוקי, ואשר נועד להפוך לחלק מהמדינה היהודית מתוקף מנדט חבר הלאומים.

ההסכמים הבילטרליים בין ישראל לפלסטינים קובעים באופן ספציפי כי ההתנחלויות נופלות תחת סמכות ישראלית מוסכמת ובלעדית עד להתממשות תוצאות מו"מ לשלום, ואינם אוסרים על פעילות התנחלות.

ישראל נותרה מחויבת למו"מ לשלום ללא תנאים מוקדמים כדי ליישב את כל נקודות המחלוקות ואת כל התביעות המתחרות. היא ממשיכה לצפות למענה פלסטיני בהתאם. יש לקוות כי מו"מ אכן יוביל להסדר שלום מוסכם.

 

ירושלים:

YouTube

הצטרפו לערוץ היוטיוב של ציפי חוטובלי

Videos
תרמו לפעילות

תרמו לפעילות

אנא השאירו את פרטיכם ואחד מהאנשי הצוות שלי יחזור אליכם בהקדם.


+
התפקדו / התנדבו

התפקדו / התנדבו

אנא השאירו את פרטיכם ונהיה אתכם בקשר.
אם יש לכם שאלות ספציפיות, אנא צרו קשר עם אחד מהיועצים הפוליטיים שלי:
כלנית דים 0546347949
עופר קליך 0523894242
איתי רק 0506300891


הצטרפו לרשימת התפוצה

עקבו אחריי באינסטגרם
+
התפקדו / התנדבו

התפקדו / התנדבו

אנא השאירו את פרטיכם ונהיה אתכם בקשר.
אם יש לכם שאלות ספציפיות, אנא צרו קשר עם אחד מהיועצים הפוליטיים שלי:
כלנית דים 0546347949
עופר קליך 0523894242
איתי רק 0506300891


הצטרפו לרשימת התפוצה