בשבוע שעבר התקבלה החלטה גורלית של שר הביטחון, השר אהוד ברק. החלטה תקדימית – לראשונה מאז הוקם המפעל האדיר של ישיבות ההסדר בוטל ההסדר עם אחת הישיבות, עם ישיבת הר-ברכה. איני מוצאת לנכון לראות בסיפור הזה סיפור פרטני של רב אחד, הרב אליעזר מלמד, אדם חשוב ומכובד, וסיפור של ישיבה אחת.
מדובר בהסתכלות מערכתית ובפגיעה בחופש של הישיבות הציוניות בישראל. התקדים המסוכן הזה, שקבע שר הביטחון, משדר מסר חד-משמעי שמצר את היכולת של רב, ראש ישיבה, אזרח חופשי, לפסוק פסיקת הלכה. דבר חמור מאין כמותו.
הפסיקה הזאת של הרב מלמד, שעוררה סערה ציבורית גדולה – רק כדי שהציבור ידע – היא לא פסיקה חדשה. פסק לפני כן הרב גורן, שהיה הרב הראשי של צה"ל, פסק לפני כן דברים דומים הרב שפירא, שהיה הרב הראשי לישראל. זאת פסיקת mainstream מקובלת בעולם ההלכתי. כשקם שר הביטחון ומערער על הסמכות של רב במדינת ישראל לפסוק הלכה – כשתלמידיו מתגייסים בהמוניהם, וכשתלמידי ישיבות ההסדר ידועים בנאמנותם למדינה, בעובדה שהם מתגייסים גם אחרי הגירוש הנורא מגוש-קטיף, קמו ונלחמו במלחמת לבנון השנייה, במבצע "עופרת יצוקה" – נאמנותם מעולם לא סויגה – וקראו קריאה אחת, קריאה מוסרית, קריאה שאומרת דבר פשוט: תנו לנו להילחם בחירוף נפש כדי להגן על המדינה הזאת ועל העם הזה, אל תשתמשו בנו, החיילים, כדי לבצע מהלך פוליטי של הריסת בתי יהודים. מה מוסרי מזה? קם שר הביטחון ויוצר קרע שלם עם הציבור המסור ביותר במדינת ישראל, ובהחלטה הזאת שובר שבר אמיתי בתוך הציונות הדתית.
ואני שואלת את עצמי, האם בעת הזאת, שבה איומים כל כך רבים עומדים על מדינת ישראל, האם נכון וראוי ששר הביטחון, במקום להיאבק בהשתמטות, במקום להיאבק בתופעות חמורות של אנשים שמשתחררים על פרופיל 21 מטעמים של חוסר ציונות, במקום לדאוג לכך שגם החרדים ייטלו חלק בשירות ולא יתכנסו לתוך עולם הישיבות בלי לקחת חלק בנטל השירות – האם נכון וראוי להיאבק דווקא בציבור המסור הזה של חיילי ישיבות ההסדר? התשובה הציבורית היא ברורה.
כאן אני קוראת קריאה, והקריאה הזאת היא קריאה לראש הממשלה שלנו. דווקא ראש הממשלה, יש לו אחריות כאן, בעת הזאת, לקרוא את שר הביטחון לסדר, ולקרוא לו לחזור בו מההחלטה התקדימית המסוכנת הזאת. יש סיפור נורא, שמספר על בת יפתח – השופט יפתח יוצא לשדה הקרב, ואומר שכשהוא יחזור, מי שיקום ויצא לקראתו – הוא יעלה אותו לעולה. הוא הניח שתצא לקראתו חיית המחמד שלו, ובמקומו יוצאת לקראתו בתו באושר ובשמחה. מה עושה יפתח? יפתח גוזר עליה להתנזר, לעלות לגבעה ולא להינשא לעולם.
שואלים חכמים: למה לא התיר את הנדר? מה פשוט יותר מלהתיר את הנדר הזה ולאפשר לבתו לחיות חיים טובים ומאושרים? ועונים שם דבר מזעזע: שעמד יפתח, שהיה המצביא, ואמר: אני לא אלך אל פנחס הכהן, שהוא כביכול אותה דמות רוחנית שיכולה להתיר לי את הנדר – ידע פנחס על הנדר הנורא של יפתח, ופנחס לא הלך אל יפתח כדי להתיר לו את הנדר.
אין מקום, כשמדובר בצבא-הגנה לישראל, לשאלות מי מזמין את מי, מי מוזמן לשימוע ומי אינו מוזמן לשימוע. ראוי ששני האנשים הנכבדים, הרב אליעזר מלמד ושר הביטחון, ייפגשו וישבו, ואם לשם כך צריך את התערבות ראש הממשלה, הייתי מבקשת את התערבות ראש הממשלה, כדי שצבא-הגנה לישראל יצא נשכר, ואותם חיילים שמוכנים למסור את נפשם בחירוף נפש לא ייאלצו לעמוד בדילמה הנוראה אם להרוס את בתי אחיהם. תודה רבה.